חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן "החוק") הינו החיקוק הצרכני המרכזי במדינת ישראל.
מטרת החוק
בואו נבין קודם כל מה מטרתו של החוק - הגנה על הצרכנים לאור פערי הכוחות ופערי המידע הקיימים בשוק בין הצרכן לעוסק. ההנחה הרווחת היא כי הצרכן הטיפוסי והסביר, בבואו להתקשר בעסקה עם עוסק, נמצא בעמדת נחיתות בהשוואה לעוסק מבחינת כוח המיקוח והמידע הגלוי המצוי בפניו.
המחוקק קבע, כי פערים בין אותו צרכן לבין העוסק מהווים הצדקה לדרוש חובות גילוי מטעם העוסקים, לאסור הטעיה ולקבוע הוראות שונות שמטרתן להגן על הצרכן מפני ניצול של פערי כוחות כאמור.
החוק מגדיר באופן ברור מיהו אותו הצרכן, הרשאי להגנות לפי החוק, בלשון זו: "צרכן – מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי"
המבחן של הגדרת המונח "צרכן" בחוק הגנת הצרכן הוא סובייקטיבי, ולא אובייקטיבי. הבדיקה היא אם היתה כוונת הרוכש לרכוש את המוצר או השירות למטרות צרכניות או למטרות עסקיות. אין בודקים את סוג המוצר, אלא את מטרות הרכישה. גם מוצר ששימושו העיקרי מסחרי, אם הוא נרכש בתום לב למטרות צרכניות, ייחשב רוכשו לצרכן. מאידך גיסא, אם מוצר מסוים משמש בדרך-כלל בעיקר למטרות אישיות, אולם בעסקה הרלוונטית הוא נרכש למטרות עסקיות, לא ייחשב הרוכש לצרכן. השימוש במוצר אינו נבחן במשקפיים אובייקטיביים, אלא לפי השימוש בו בפועל.
עינינו קוראות כי החוק חל על צרכנים פרטיים בלבד ולא על עוסקים, נכון?
ובכן, אם זה היה המצב בפועל, לא היינו מתכנסים פה תחת הכותרת לעיל.
במקור, הנחת המחוקק בקביעת הגנות החוק לצרכנים בלבד הייתה, כי בעסקאות הנעשות בין עוסק לעוסק, פערי המידע והכוח מצטמצמים באופן משמעותי. עם זאת, ברור לכל שהאבחנה בין עוסק לצרכן בהקשר זה אינה יכולה להיות דיכוטומית, אלא יותר מדמה ציר, כאשר בצדו האחד של הציר נמצאים משקי הבית, ובקצהו השני נמצאים העסקים הגדולים והשמנים, אלו עם המחלקות המשפטיות, צוותי רכש ומחלקות שיווק, בעלי כוח שוק, ויכולת בזמן ובמשאבים לנהל משא ומתן והליכים משפטיים מורכבים.
יצאנו לשטח כדי לבדוק את אופן יישומו של החוק בפועל, והאם אכן, הוא מגונן רק על אותם צרכנים פרטיים כפי שמתהדר לעשות.
מפסיקות בתי המשפט משתקפת תמונה שונה מלשון החוק, וכך עולה, כי במובנים רבים, עוסק קטן או זעיר גם הוא עלול להיתפס בעין הרשות השופטת כצרכן פרטי שחס תחת הגנתו של החוק.
למה?
לאור הגישה הרווחת כי עוסק זעיר או קטן מאוד קרוב יותר במאפייניו לצרכן ביתי. כך למשל, כמו לצרכן הביתי, גם לעסק הקטן או זעיר קיים חוסר במומחיות ברכישת מוצר או שירות, גם העסק הזעיר סובל מאותה מגבלת זמן, גם העסק הקטן הוא בעל כוח מיקוח חלש, וגם העסק הקטן עשוי להיות חשוף להטיות הקוגניטיביות המעוותות את שיקול הדעת שלו, בדיוק כמו צרכן פרטי.
ישנן דוגמאות רבות לדמיון הקיים בקשיים לבין עסק קטן מאד לצרכן הביתי. כך לדוגמא: לקוסמטקאית המעסיקה עובדת בודדת, אין יתרון על צרכן פרטי בבואה לרכוש מכשיר סלולרי וחבילת תקשורת לעסק שלה (שכזכור מורכב משני אנשים). באופן דומה, למדריכת הפילאטיס הפרטית אין ידע רחב יותר לעומת צרכן ביתי בבואה לרכוש רכב למטרות עבודתה.
כל אלו הביאו לכך, כי ברשות להגנת הצרכן התקבלו במהלך השנים האחרונות פניות ותלונות מעסקים קטנים וזעירים, בנושאים הנוגעים לבעיות צרכניות ביחסים שבין עוסק לעוסק. מאחר וחוק הגנת הצרכן לא חל על יחסים אלו, היתה הרשות מנועה מלסייע לעסק הקטן.
בפועל, חרף ריבוי התלונות בעניין, ושקילת האפשרות בעבר לתקן את החוק על ידי הרשות להגנת הצרכן[1] באופן שההגנות המיוחדות הניתנות לצרכן בחוק הגנת הצרכן, תינתנה גם לעסקים הקטנים מאד, כאילו הם צרכנים, דבר לא השתנה בחוק.
[1] ראו לעניין זה את קול הקורא שפרסמה הרשות להגנת הצרכן במהלך שנת 2020 https://did.li/s20YH
בבתי המשפט המצב שונה. חרף לשונו הברורה של החוק אשר מחיל את הגנות החוק רק על הצרכן הביתי, במספר לא מבוטל של מקרים, בתי המשפט ראו לנכון דווקא כן להחיל את הגנות החוק על עסקים, תוך שקילת סוג העסק העומד לנגד עיניהם, וחוסנו הכלכלי. כך הגענו למצב בו בתי המשפט הכירו בכך כי ישנם עוסקים זעירים ועסקים קטנים, המצויים גם הם בנחיתות מול עוסקים גדולים, וגם הם זכאים לחסות תחת חוק הגנת הצרכן במידה מסוימת.
דהיינו, ככל שהעסק קטן יותר וחלש כלכלית, כך יש לו צורך גדול יותר בהגנות על פי חוק הגנת הצרכן, וזאת בדומה לצרכן הביתי, ואלו יינתנו לו בפועל, והכל מתוך השקפה לפיה העסק הקטן והצרכן הביתי עשויים לחוות בעיות צרכניות דומות (כפי שפירטנו לעיל), ולכן חשוב לספק להם הגנות חוקיות ולענות לצרכיהם.
ובכן, לצערנו קיים הבדל ניכר בין המצב החקיקתי לבין המציאות המשפטית בפועל באופן שיוצר לא מעט בלבול. מחד גיסא, לשון החוק ברורה ומפורשת עת מבהירה כי החוק נועד להגן על צרכנים ביתיים, ומאידך גיסא, בית המשפט הרחיב את הפרשנות והחיל את ההגנות גם על עסקים זעירים ולעיתים גם על עסקים קטנים.
מקווים שעזרנו לעשות סדר בבלאגן.