ראיתי שאלות רבות בנושא, ואני רוצה לנסות ולהשיב עליהן. כמובן, האמור מטה אינו מהווה ייעוץ משפטי, אלא סקירה של הנושא בלבד – ייעוץ משפטי ספציפי יינתן גם בהתייחס למהות כל מקרה לגופו.
זו סוגיה מעניינת – שכן בעיקרה, היא סוגיה הנוגעת לממשק בין משפט וכלכלה; אסביר בכמה מילים – אבל ראשית הבה ננסח את השאלה.
יש להדגיש: השאלה רלוונטית רק לאתרי אינטרנט ורק למקרים בו האתר עצמו לא הוא זה שפרסם את הפרסום הפוגעני.
החקיקה בישראל קובעת כי אמצעי תקשורת כגון עיתונים, ערוצי טלוויזיה ורדיו, יהיו אחראים למידע שפורסם באמצעותם, גם אם פורסם באמצעות צד שלישי; חוק איסור לשון הרע קובע כי "אמצעי תקשורת" יהיה אחראי על פרסומים שבוצעו בו, אך הגדרת אמצעי תקשורת איננה כוללת אתר אינטרנט, אלא "עתון וכן שידורי רדיו וטלויזיה הניתנים לציבור" בלבד (וראו לעניין זה את סעיפים 11(א) ו-11(ג) לחוק איסור לשון הרע).
השאלה הזו זכתה לעיון במיוחד בהתייחס לשני דינים עיקריים – פרסום לשון הרע (וזו השאלה שאכן נשאלה ע"י Avi Iluz) אבל גם הפרת זכויות קניין רוחני; לא בכדי, מדובר בשני דינים המקנים לנפגע את הזכות לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק.
דוגמאות ספציפיות ישנן למכביר – ולמשל, פורום אינטרנטי שבו משתמשים מפרסמים קישורים להורדת תוכן מפר זכויות יוצרים, או לחילופין מפרסמים פרסומים העולים כדי הוצאת לשון הרע.
הבה נניח ש"אבי התותח" כתב על מר יוסף יוספי בטוקבק באתר "ויינט", כי יוספי הוא "גנב, רמאי וביגמיסט". כאן – ברור שניתן לתבוע את "אבי התותח" (בהנחה כי מה שאמר עולה כדי פרסום לשון הרע). אך האם אפשר לתבוע גם את ויינט שבו הופיע הטוקבק?
בהנחה שיוסף יוספי איננו גנב רמאי ו/או ביגמיסט, אין ספק כי מבחינתו, קל יותר לתבוע את ויינט מאשר את "אבי התותח". גם אם יתגלה מי הפרסונה העומדת מאחורי הכינוי המלבב הזה (וגילוי הדבר איננו פשוט כלל ועיקר), הרי לא בטוח שלאבי התותח יהיה כסף לשלם אילו יפסיד בתביעה; לווינט, לעומת זאת, כנראה יש ויש - ולכן פשוט וקל יותר לתבוע אותה.
ניסח במדויק את השאלה השופט עופר גרוסקופף ב" ת"א 567-08-09 א.ל.י.ס. אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות (1993) בע"מ ואח' נ' רוטר.נט בע"מ ואח'", שעסק באחריותו של האתר "רוטר" ללינקים שפורסמו בפורומים בו להורדת תוכן שהפר זכויות יוצרים:
"כנגד שאיפתו הלגיטימית של בעל הזכות (בענייננו, יוסף יוספי, א.ש.) למצוא דרכים מעשיות ואפקטיביות להגנה על זכותו עומדים שניים: ראשית, האינטרס הפרטי של גורם הביניים לספק את השירות המסוים בו בחר, מבלי שיאלץ לספק שירות נלווה של מניעת פגיעה בבעל הזכות; שנית, האינטרס החברתי שלא לצנן פעילות חברתית רצויה, באמצעות יצירת מנגנוני אחריות ופיקוח יקרים".
בעוד במדינות רבות אחריות גורם הביניים הוסדרה באמצעות חקיקה, בישראל טרם נחקק חוק דומה (אם כי קיימת על שולחן הכנסת הצעת חוק מסחר אלקטרוני התשס"ח-2008 שלמיטב ידיעתי טרם נתקבלה כחקיקה).
מאחר שטרם אומצה חקיקה ע"י הכנסת, בתי המשפט הם אלה שהכריעו בעניין בשורה של פסקי דין, העוסקים הן בטענות בגין הפרת זכויות יוצרים והן בגין פרסום לשון הרע.
השיקול הכלכלי תומך בהטלת אחריות על מי שהוא "מונע הנזק" הזול והיעיל ביותר – והפסיקה בעניין הכריעה, (ולטעמי, אגב, בצדק) כי החלת האחריות על גורם ביניים כגון אתר אינטרנט, תדרוש ממפעילי האתר הוצאות כבדות ביותר – יהיה עליו לפקח על כל טקסט המפורסם בו כדי לבדוק אם הוא מקנה עילת תביעה לצד שלישי – דבר שעולה בהשקעה נכבדה של משאבים ובמרכיב משמעותי של אי וודאות (שכן בעל האתר איננו יכול לדעת מראש האם טקסט מסוים מהווה לשון הרע או לא; ובענייננו – מה אם יוסף יוספי אכן הורשע בעבירות מרמה, גניבה וביגמיה, ובהתאם, לאבי התכשיט עומדת הגנת "אמת דיברתי"?
הפסיקה הכריעה כי בעניין זה "מונע הנזק" היעיל ביותר הוא דווקא יוסף יוספי; הוא זה היכול להתריע בפני ויינט על הפרת זכויותיו.
לפיכך, הכריעו בתי המשפט בישראל בשורה של פסיקות, לאמץ את המנגנון הידוע בשם "הודעה והסרה" – כלומר, ויינט תהיה אחראית להוצאת לשון הרע רק ככל שיוסף יוספי התריע בפניה כי הוצאה דיבתו רעה והיא לא הסירה את הטוקבק הפוגע בתוך זמן סביר. הגישה הזו היא אף הגישה המקובלת בעולם במקרים דומים.
אלא שיש לשים לב: ישנם חריגים ובהם הדין אכן מטיל אחריות גם על בעלי אתר לפרסומים המצויים בו – וזאת, במקרים קיצוניים (ולמשל, בכל הקשור להפרת זכויות יוצרים - במקרה שהאתר מעודד לפרסם בו פרסומים מפרים או שיש בו חלק המוקדש רובו ככולו לפרסומים מפרים). במקרים אלה – ייטו בתי המשפט להטיל אחריות על האתר עצמו גם ללא התקיימות מנגנון "הודעה והסרה".
שיטוטי ברשת העלו את הסקירה המשפטית המצוינת והמקיפה הזו – "אחריותם של מתווכי רשת לתוכן פוגעני המופץ ברשת האינטרנט" שהוכן ע"י ד"ר ירון אונגר, ועוסק באחריוות לגבי פרסום תוכן פוגעני (כגון תוכן מיני ו/או תוכן המכיל לשון הרע) ומכיל גם סקירה של דין משווה ממקומות שונים בעולם. אני ממליץ בחום לקרוא אותה, ואפשר לעשות זאת כאן.
אני ממליץ בחום גם לקרוא את פסק הדין של גרוסקופף דלעיל, העוסק באחריות גורם ביניים להפרת זכות יוצרים – פסק הדין עצמו מכיל קישורים רבים למאמרים שבוודאי תמצאו בהם עניין רב.
הפוסט עניין אתכם? הישארו מעודכנים; ניתן להירשם לרשימת התפוצה של המברג כאן.
אני הכי טוב במה שאני עושה. רוצים שהמברג יחשוב גם למענכם? כתבו לי: eitan@eislaw.co.il;
או בווצאפ - +972-52-5903675.